הסיפור שהתחיל את הכל...

כל החיים שלי גרתי אצל ההורים.

לפני כמה חודשים חזרתי מדובאי, אחרי חצי שנה שגרתי שם לבד לראשונה. נכנסתי בחזרה לחדר הישן שלי – ואז זה קרה. לא זיהיתי מי גר בחדר הזה. כמות בלתי אפשרית של חפצים שכבר לא משרתים את מי שאני היום.

מחלק מהדברים היה קל להיפרד. בגדים, חפצים סתמיים – לתוך שקית, ולפח. אבל היה שכבה אחרת, עמוקה יותר, של דברים שלא הצלחתי לזרוק ככה בקלות. מתנה מחבר ותיק. רגע מתוק שנתקע בתוך חפץ קטן. דיסקים ומכתבים נוסטלגיים מתקופת הילדות. הסווטשירט שקיבלתי מהדודה האהובה שלי ליום ההולדת. הדברים האלה לא תפסו מקום בארון – הם תפסו מקום בלב, ולזרוק אותם הרגיש כמו לבגוד ברגע שהם מייצגים.

ואז הגעתי למסמכים. חלק היה קל – מסמכי בנק, ניירת ישנה, אין מה להתרגש. אבל אז מצאתי את מכתב הגיוס שלי, תעודת סיום התיכון, ומחברות ישנות מתקופת בית הספר עם כתב־היד שלי, שכל־כך השתנה עם השנים. דברים קטנים שעיצבו את מי שאני היום. איך זורקים ארכיון זהות שכזה? ומה אם ארצה להיזכר שוב באותם רגעים מהחיים שלי?

ובתור יוצר שמצייר אותיות במחברת כל היום, מצאתי המון יצירות טיפוגרפיה וסקיצות – דברים שרציתי להעביר יום אחד למחשב, אולי לשלב בקורס הפונטים שלי, אולי לכתוב עליהם, אולי להפיח בהם חיים־דיגיטליים בהמשך.

זו הייתה מעמסה רגשית גדולה. יצאתי לסיבוב ברחוב עם אחותי, ושיתפתי אותה בקושי. היא אמרה לי שהדרך שלה להיפרד מחפצים היא לצלם אותם. חשבתי שזה רעיון טוב! וכך עשיתי. צילמתי, צילמתי וצילמתי – נפרדתי יפה וזרקתי.

זה עבד טוב, אבל לא יכלתי להתעלם מהרעיון שהגלריה שלי מתמלאת בתמונות אקראיות ולא מסודרות. המחשבה הזו הטרידה אותי, אבל לא היה לי פתרון.

המשכתי לצלם ולצלם, עד שהגעתי למקבצים של תמונות שהייתי רוצה יחד, ולא בנפרד... כמו למשל תהליך יצירתי שהיה מפוצל בכמה דפים נפרדים... חייב לצלם אותם בנפרד, ואין לי דרך "לשדך" את הסיפור שלהם יחד. שם זה הכה בי. אני חייב פתרון לארגן כבר עכשיו, אחרת עוד כמה שעות יהיה לי בלאגן שישאר איתי לנצח.

אז עצרתי בצילומים, וצללתי אל תוך הלילה כדי לפתור לעצמי את הבעיה – וכך נולד Goodbye Stuff. מקום קטן להיפרד יפה – כדי שהחפץ עצמו יוכל ללכת, בלי שהזיכרון ילך איתו.

אם גם אתם מרגישים את העול של כמות החפצים שלכם, והייתם רוצים להיפרד מהם ולשמור על הזיכרון, אתם מוזמנים לנסות.

מקווה שהאפליקציה תאפשר לכם פרידה מהחפצים ותפנה לכם מקום בבית, מבלי לוותר על המקום שהם תופסים לכם בלב.

נשמע מגניב, איפה מנסים?